אודות וגישה טיפולית - אריאל לנס

הדיקור הסיני מעניק לי ערוץ גישה ישיר למערכת העצבים של המטופל, המאפשר לי להשפיע מבפנים על השדרים העוברים בה.

הגוף לא חולה בתסמינים - הוא נמצא בדפוסים

מישהו שנפל ופגע בגב נכנס לדפוס חדש: מערכת העצבים "הקפיאה" את האזור, השרירים ננעלו, והגוף למד להתנהל סביב הכאב. הדיקור מראה לגוף שיש דפוס אחר - הוא מרגיע את מערכת העצבים שמחזיקה את השרירים, והם משתחררים.

במצבים כמו כאב גב פתאומי - כשהדפוס עוד חדש, הגוף מאמץ את השינוי מהר: לרוב מספיקים טיפול אחד עד שלושה כדי לטפל בכאב ולהחזיר את הגוף לאיזון.

דפוס שהתקבע לאורך שנים

קחו את אותו כאב גב, אבל הפעם הוא בא והולך בהתקפים כבר 10 שנים. הגוף צובר מתח מצטבר, שינה גרועה וישיבה ממושכת. כאב גב כזה לא מגיע מנפילה פתאומית - הכאב נבנה לאט, שכבה אחר שכבה, עד שמערכת העצבים החליטה שזה הנורמלי שלו. גם כאן הדיקור עובד על אותם דפוסים - רק שהגוף צריך "ללמוד" מחדש דפוס שכבר התקבע. שינוי כזה לוקח יותר זמן ולכן נדרשים יותר טיפולים.

דפוסים שנולדו הרבה לפני הכאב

יש אנשים שמערכת העצבים שלהם התקבעה מגיל צעיר מאוד בדפוס מסוים, וזה מה שהם תמיד הכירו כ"נורמלי". ילדה שגדלה בסביבה שבה היתה צריכה להיות ערנית כל הזמן - אם ההורה יהיה במצב רוח טוב, אם הציון יהיה מספיק טוב. ילדה כזו לא "בוחרת" להיות בחרדה. הגוף שלה למד שזה המצב הרגיל, כי מערכת העצבים נשארה דרוכה. ובגיל ארבעים היא מגיעה לטיפול עם כאבי ראש כרוניים ועיכול לא יציב - ולא תמיד מקשרת בין התסמינים לדפוס הישן.

או גבר שלמד מוקדם מאוד לוותר: לא להגיד, לא להפריע, להחזיק הכל בפנים. גם זה דפוס שמערכת העצבים אימצה - בצורת נשימה שטחית, כאבי צוואר ותחושת תסכול תמידית.

על הדפוסים האלה הדיקור עובד לאט יותר. התסמינים בדרך כלל מוטבים מהר, אבל המצב הבסיסי שגרם להם - זה לוקח זמן. הטיפול הוא לא "רגשי/פסיכולוגי" - לא מדברים על הילדות ועל מערכות יחסים. העבודה היא בעזרת מחטים שמבצעות שינוי עמוק של דפוסים שאולי פעם עזרו למטופל לשרוד, אבל עכשיו מפריעים לאיכות חייו.

זו הכוונה כשאומרים שהדיקור הסיני מטפל גם בתסמינים וגם בשורש שלהם.

אוכל הוא לא רק דלק

זה הדבר הכי בסיסי שאנחנו עושים כמה פעמים ביום.
ובכל זאת, רוב האנשים לא באמת יודעים איך לאכול בצורה שמחזקת אותם.

מאיפה הידע שלנו על אוכל מגיע

רוב האנשים לומדים על אוכל מהבית. מה שילדים אוכלים מדי יום, והיחס של ההורים שלהם לאוכל - אמא שתמיד בדיאטה, אבא שמעיר לילדים לא לאכול ממתקים אבל מחביא במגירה שוקולד, המבט הביקורתי מסבתא כשהנכדה אוכלת פרוסת לחם - כל אלו מלמדים את הילדים איך להתייחס לאוכל.

מאוחר יותר הידע מגיע ממקומות אחרים: חברים, פרסומות ומשפיענים. רוב המסרים שם מדברים על אחד משניים: איך לרדת במשקל, או איזה מזון "בריא" או "לא בריא". יש כאלה שמפחדים מאוכל. יש כאלה שאוכלים בעיקר מה שטעים להם - ובשקט יודעים שזה לא עושה להם טוב. רק מעטים יודעים להגיד בביטחון שהם יודעים מה הכי טוב להם לאכול.

מה אוכל עושה בפועל

אני מאמין שאוכל בונה כל חלק בגוף שלנו. אם לא נאכל מזון באיכות, בזמן ובכמות המתאימים - הגוף לא יקבל את מה שהוא צריך, ויהיה חשוף יותר למחלות.

מעבר לכך, אוכל משפיע ישירות על רמת הכוח שיש לנו - על נפילות האנרגיה, על הצורך המיידי במשהו מתוק, על איכות השינה ועל מצב הרוח. לטווח ארוך, אוכל מתאים הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר למניעה: הוא מחזק את מערכת החיסון, מאט תהליכי הזדקנות ומוריד משמעותית את הסיכון למחלות כמו סוכרת ומחלות מפרקים.

אין תפריט נכון לכולם

ברור שאישה בת 25 לא אמורה לאכול כמו גבר בן 60. ומי שסובל מלחץ דם גבוה לא יכול לאכול כמו מי שמתמודדת עם תת-משקל וסחרחורות.

בפועל, כשאני עובד עם מטופלים על תזונה, אנחנו בונים יחד תפריט לפי הצורך הרפואי - אבל גם לפי מה שטעים להם, שעות העבודה, כישורי הבישול, ואם יש ילדים שצריך לבשל בשבילם. תפריט שלא מתאים לחיים האמיתיים לא יחזיק. אני לא מאמין ב"אוכל בריא" כסטנדרט אחד לכולם - אני מאמין ב"אוכל מתאים": כזה שטעים, שמזין, שמסייע לעיכול ונוח בבטן.

כאשר האוכל מפסיק להיות מאבק

מטופלים שלומדים לאכול בצורה שמתאימה להם מגלים משהו שלא ציפו לו:
הם מתחילים להכיר את עצמם טוב יותר.
הם מזהים מתי הם באמת רעבים ומתי הם אוכלים מסיבה אחרת.
הם מפסיקים לחפש מתוק - ובעיקר מפסיקים להחזיק את עצמם עם "כוח רצון" ועוברים לאכול אוכל שהם נהנים ממנו וגם מבריא אותם.

תוספי מזון וצמחי מרפא נפוצים מאוד כיום.

רוב המטופלים שמגיעים אליי נוטלים תוסף אחד לפחות - ולפעמים הרבה יותר: ויטמין D, מגנזיום, כורכומין, פטריות מרפא. חלק קיבלו המלצה מרופא, מחבר, או מהאינסטגרם. הגישה הרווחת היא "לא יודע אם זה עוזר אבל זה בטח לא יזיק."

אני משתמש בתוספים ובצמחים כחלק מרכזי מהטיפול - אבל עם עמדה ברורה לגביהם.

הם תרופות לכל דבר

כמו שלא כדאי ליטול תרופה "כי זה לא יזיק" אלא רק כשהתרופה נחוצה - גם תוספים נוטלים רק אם יש סיבה ברורה. לחלק מהתוספים יש תופעות לוואי (ממש כמו תרופות מרשם): מגנזיום במינון גבוה יגרום לגזים ויציאות רכות. אבץ לאורך זמן בלי איזון עלול ליצור חוסר בנחושת. חלק מהתסמינים יופיעו מיד וחלק לאחר נטילה ארוכת-טווח.

הם לא קו הגנה ראשון

אם מישהו נוטל תוסף להורדת סוכר בדם אבל אוכל חבילת עוגיות כל יום - התוסף לא יציל אותו. אם אישה בגיל המעבר לוקחת תוסף לגלי חום, אבל התזונה שלה מחממת ומעוררת את הגוף - התוסף יעזור רק במעט. מזון הוא הבסיס, והתוספים בנויים לעבוד כקו הגנה שני.

לא כל המוצרים שווים

השוק עמוס במוצרים שהאריזה מבטיחה הרבה, אבל כשמסתכלים על הרכיבים מגלים שהחומר פחות זמין לגוף, המינון נמוך מדי, או שיש שם חומרים מיותרים. דוגמאות נפוצות: כורכומין, אומגה 3 ופטריות מרפא. לפעמים כתוב על התווית "קפסולה אחת ביום", אבל כדי להגיע לאפקט אמיתי צריך ארבע.

איך לדעת אם המוצר איכותי?

כדי לדעת אם המוצר איכותי, עלינו לדעת איך לקרוא את התווית: האם הוא נספג היטב? האם לא גורם לתופעות לוואי? האם המינון מתאים? האם המוצר לא משפיע על תפקוד תרופות מרשם או תוספים אחרים? האם המחיר שלו הוגן?

ככה אני ממליץ על צמחי מרפא ותוספי מזון

לכן, לפני שאני ממליץ על תוסף או צמח - אני קודם כל מאבחן את המטופל ועובר איתו על: בדיקות הדם, התפריט, תרופות המרשם, וצמחי המרפא והתוספים שהוא כבר נוטל. אם התוסף שחשבתי עליו מתאים - אני ממליץ על מוצר ספציפי שאני מכיר.